תמונה של גנדהי

מוהנדאס קרמצ'נד גנדהי

"אף שהדרך צרה וחדה כתער, לי היא הייתה המהירה והקלה ביותר. גם תעיותי בהימלאיה היו בעיני עניין של מה בכך מפני שדבקתי בדרך הזאת לחומרה. כי הדרך הצילה אותי מליפול לכדי צער, והתקדמתי מונחה באורי. לעיתים קרובות במהלך התקדמותי זכיתי למבטים חטופים באמת המוחלטת, באל, ויום יום גוברת בי האמונה שרק הוא אמיתי, וכל השאר אינו אמיתי. מי ייתן והמעוניינים יוכלו ללמוד כיצד התעצמה בי אמונה זו, מי ייתן ויחלקו עמי גם את ניסויי וגם את אמונתי, אם יוכלו"(2).

מכל הישגיו של מוהנדאס קרמצ'נד גנדהי (מהטמה גנדהי), עבורי השימוש האמיץ והחדשני שעשה בארגז הכלים המשפטיים שבאמתחתו כדי לקדם שוויון, כדי למגר אפליה, כדי לשחרר את עמו – הוא המשמעותי ביותר לכל עורך-דין באשר הוא. מאמציו נעשו תוך אמונה בלתי-מתפשרת באמת גדולה יותר שחיזקה אותו בדרכו וצבעה את מסעו בגוון יפהפה, שהפיח רוח חיים באומה ההודית. .

גנדהי היה מנהיג הודי פוליטי ורוחני אשר הוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית, שלטון שנמשך בין השנים 1612–1947. הוא גדל למשפחה הודית אמידה בעיר פרובאנדר שבהודו. בגיל 18 נשלח ללמוד משפטים באנגליה. לאחר מכן, עבר לדרום אפריקה לעבוד בחברה הודית, שם נחשף לראשונה לאפליית הודים. הדבר היווה נקודת מפנה בחייו ובעת שהותו שם סייע למאבקם נגד אפליה. כששב להודו הקדיש עצמו למאבק למען שחרורם הלאומי של ההודים מהכיבוש הבריטי וכל זאת בכלים שרכש כעורך-דין. בגיל 78 נרצח גנדהי בשל דעותיו הפוליטיות על ידי מתנקש הינדואי.

דרכו הייחודית של גנדהי מהווה סמל לרעיון האהימסה, התנגדות לא-אלימה, שלפיה אין להפעיל כוח גם כתגובת נגד. לגישתו, על מעשה התנגדות להיות בעל אופי אזרחי לא תוקפני. רעיון זה הוא חלק מפילוסופיה רחבה יותר של חיפוש אחר האמת, שבאמצעותה ובאמצעותה בלבד יכול אדם להגשים עצמו (סאטיאגרהא). הלכה למעשה, רעיונות אלו הם שהובילו לעצמאות הודו והיו למקור השראה לתנועות שונות שפעלו ועדיין פועלות למען זכויות אדם בעולם. גם חייו הפרטיים של גנדהי היו מעוררי השראה. כך, בהתנסויותיו בתזונה טבעונית, בחיים הצנועים שניהל, באופן שבו הכין את בגדיו בעצמו, בגישתו לחינוך, בהתנזרותו ממין ובצומות הארוכים שערך.

מעניין לציין גם את הקשר של גנדהי לציונות. בשנים שבהם התגורר בדרום אפריקה גיבש גנדהי את תפיסתו ברוח רעיונותיו של לב טולסטוי ואף הקים חווה שיתופית על שמו, בתמיכת ידידו היהודי הרמן קלנבאך. קלנאבך עצמו ספג רעיונותיו של גנדהי אשר השפיעו גם על תפיסת הציונות שלו. בשנת 1938 הציע גנדהי בהצהרתו "היהודים" ליהודי גרמניה הנאצית לנקוט בדרך אי-האלימות וזכה לשלל תגובות בעולם היהודי. ביניהם, תגובות של יהודה לייב מאגנס ומרטין בובר אשר ככלל לא שללו את עקרון אי-האלימות אך סברו שהנסיבות בגרמניה לא מאפשרות נקיטת אפשרות זאת ושמהלך שכזה יוביל להרג רב.

ניתן למנות דוגמאות רבות לפועלו בשדה המשפטי-הפוליטי. כך, למשל, במהלך שהותו בדרום אפריקה סייע לאוכלוסיה ההודית המקומית להתנגד להצעת חוק בחבל נאטאל ששללה מהתושבים את זכותם לבחור נציגים לאסיפה המחוקקת. החוק אומנם התקבל, אך מאבקו של גנדהי שכלל ניסוח עצומה ואיסוף חתימות, העלה מודעות באשר לקשייהם של ההודים תחת המשטר הבריטי.

במחוז צ'מפרן ביקש גנדהי לסייע לחקלאים ההודים במאבקם מול בעלי מטעי האינדיגו. החקלאים היו מחויבים לשתול חלק מסוים  מאדמתם עבור בעלי המטעים. גנדהי הגיע למחוז כדי לחקור את מצבם של החקלאים, אך עוד בטרם הספיק לשוחח עמם הוגש לו צו המורה לו לעזוב את המקום. הוא סירב לחתום על הצו וזומן לביהמ"ש באשמת אי-ציות לפקודה. במקום להתנגד, קיבל גנדהי את הצווים שנמסרו לו ועמד למשפט. שם, ביקש להקריא הצהרה קצרה שלפיה התעלם מהפקודה שהוטלה עליו לא מחוסר כבוד כי אם מתוך ציות לחוק גבוה יותר – קול המצפון. השופט ביטל את התביעה והתושבים זכו לשיעור גדול באי-ציות אזרחי. בסופו של דבר גנדהי אף הצליח לבטל מדיניות זו שהפלתה את החקלאים.

דוגמה אחרת היא פעולתו במחוז קהדה, שם מחסור בתבואה הוביל לרעב קשה ועובדי האדמה ביקשו מהשלטונות הבריטיים לדחות את תשלום המס לאותה שנה. הם סורבו בנימוק שהדחיה תהווה "פגיעה בכבוד המלך". לאחר שנכשלו המאמצים לנהל מו"מ הציע גנדהי לחקלאים לנקוט בהתנגדות לא-אלימה כדי להימנע מתשלום המס. המאבק הצליח והדרישה למס בוטלה והיוותה השראה להודים רבים.

גנדהי קיבל על עצמו את הנהגת הקונגרס הלאומי ההודי, שהפך תחת הנהגתו מארגון אליטיסטי לארגון עממי. במסגרתו ביקש להרחיב את מדיניות ה"סוודשי" – החרמת סחורות שיוצרו מחוץ להודו ככלל והחרמת סחורות בריטיות בפרט. בפועל, גנדהי קרא לכל ההודים באשר הם להקדיש מזמנם לטווית חוטים ואריגת "קהאדי" (לבוש  מסורתי) באמצעות מכשיר גלגל הטוויה ("סווראג'") במקום ללבוש בגדים מתוצרת בריטית. מאבק זה הוא חלק מרכזי מהמאבק לשחרור עצמי של העם ההודי. בעיני, הוא סמל לדרך הייחודית שבה ביקש גנדהי לחולל שינוי ולשחרר את עמו.

[1] פראפרזה לספרו: מ.ק. גנדהי אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת (ינץ לוי מתרגם, 2005).

[2] שם, בעמ' 20.