תמוננה של אנונימוס

עו"ד סיגי בן ארי

עשייה בזכויות אדם הרבה פעמים כרוכה בעבודה מאחורי הקלעים, עבודה קשה ומתישה. כשהמטרה היא לעזור לאנשים ולשפר מציאות מסוימת, הרבה אנשים שוקעים בעשייה זו ובמאבקים עצמם, ושוכחים שלאחרים יש אינטרס  לדעת עליהם ועל עשייתם. לפיכך בחרתי בעורכת-דין סיגי בן ארי, שעל אף עיסוקה ארוך השנים בעריכת דין, אם תישאל על עיסוקה, היא לא תזכיר את עריכת הדין כעיסוק ותאמר שהיא עוסקת בזכויות אדם.

סיגי בן ארי נולדה בתל אביב וגדלה בה, ורק עם תחילת לימודיה באוניברסיטה העברית עברה לגור בירושלים. שם סיימה תואר ראשון בספרות ולימודי מזרח אסיה ותואר שני באנתרופולוגיה של אפריקה. לאורך השנים, בן ארי הייתה פעילה חברתית שהשתתפה בפעילויות והפגנות נגד הכיבוש והפרת זכויות אדם. בשלב מאוחר יותר הרגישה צורך לרכוש כלים נוספים שיעזרו לה במאבק נגד הפרת זכויות האדם באופן רציני ומקצועי יותר, ובחרה בכלי המשפטי, דבר  שהוביל אותה להירשם ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

במהלך לימודיה, התנדבה בן ארי בוועד נגד עינויים, שם אספה תצהירים שגבו עורכי דין וכתבה תלונות. המגע עם עולם הכלואים הפלסטינים לא נעצר עם התנדבותה בוועד, ועם סיום התואר, החלה בן ארי את התמחותה אצל עורכת-הדין תמר פלג. עו"ד פלג עסקה בעיקר בייצוג כלואים פלסטינים במעצרים מינהליים.

על אף התסכול הרב המלווה תחום זה, בן ארי למדה הרבה דברים מעו"ד פלג המהווה עבורה מקור השראה, במאבקיה הנלהבים וסירובה לוותר גם בהפרות זכויות פעוטות לכאורה.  בשנת 2004 החלה עו"ד בן ארי לעבוד במוקד להגנת הפרט.

במוקד להגנת הפרט עסקה בן ארי בתחומים שונים ומגוונים. בהתחלה עסקה בזכויות כלואים, תחום שהכירה מתקופת ההתמחות. זהו היה התחום שאליו התחברה רגשית (אלה דברים שסיפרה לי בשיחה טלפונית וראתה באפשרות לפגוש את הכלואים כערך מוסף לטיפול בתיקים, על אף הקושי והטרחה שבנסיעות לבתי הכלא וההמתנה לכניסה לביקור.

אחרי שנים שבהן ייצגה כלואים פלסטינים מטעם המוקד, עברה סיגי לעסוק במספר תחומים כגון חופש תנועה, זכויות סוציאליות, גופות, הריסת בתים וכו', אף זאת במסגרת עבודתה במוקד להגנת הפרט. בשנים האחרונות בהן עבדה במוקד התמקדה בעיקר במעמד ואיחוד משפחות בירושלים. הידע הרב איפשר לה לסייע לעורי דין אחרים במחלקה המשפטית בתחומי עיסוקו השונים של הארגון. לאחר 14 שנות עבודה במוקד להגנת הפרט עברה לעבוד בארגון גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע של פלסטינים, ובמיוחד תושבי עזה, ועוסקת בענייני חופש תנועה.

במהלך עבודתה במוקד טיפלה בתיקים רבים, חלקם חשובים, מתוקשרים ומכוננים בתחום. למרות זאת בחרה תמיד לשמור על פרופיל נמוך ולהמנע מסיקור תקשורתי. כשהיא נשאלת על התיקים החשובים ביותר עבורה היא מספרת על רשימה ארוכה של מקרים ותיקים בהתלהבות, דבר הנובע מהמעורבות האישית הגבוהה בכל תיק ותיק. כך למשל, התיק של כלוא ביטחוני, שהוחזק בבידוד לתקופה ארוכה והצליחה להכניס רופא מומחה שאינו מטעם שב"ס כדי לבקרו בכלא ולבדוק אותו; הטיפול בתנאי הכליאה במתקני הכליאה של הצבא (ח'שביות); הטיפול בתנאי הכליאה בכלא עופר שבסופו של דבר הובילו לשיפור משמעותי בתנאי הכליאה; הטיפול בתושבים פלסטינים אשר החזיקו בהיתרי שהייה במסגרת הליך איחוד משפחות, שהוביל להכרה בהיתרים אלו כהיתרי עבודה; הטיפול בגופות של פלסטינים שהוחזקו על ידי הרשויות. אחרי עסקת שליט, הצליחה בן ארי, יחד עם צוות מטעם המוקד להגנת הפרט, להחזיר כ-30 גופות למשפחותיהן שהצליחו סופסוף לקבור אותן בכבוד; והרשימה עוד ארוכה.

חלק מהתיקים היו במסגרת טיפול עקרוני בסוגיה וחלקם היו במסגרת תיקים פרטניים. לדעת בן ארי, מאד קשה לעבוד אך ורק ברמה העקרונית, ובעיקר היום כשרוב הדברים אינם מתקבלים. בכל זאת היו דברים שטופלו ברמה העקרונית והובילו לשינוי. כל פעם זה הוביל אותה להתלבטות האם בזה היא הופכת את הכיבוש ליותר נוח? בכל זאת בן ארי חושבת שהעזרה הפרטנית היא חשובה לאדם, ולעורך-הדין אין ברירה כשאדם מסוים צריך את עזרתו.