אדם פיש

עו"ד אדם פיש

עו"ד אדם פיש ז"ל עסק במגוון רחב של זכויות אדם של אוכלוסיות מוחלשות, החל בזכויות פלסטינים ונאשמים בפלילים וכלה בזכויות בעלי מוגבלויות ואוכלוסיית הזקנים בישראל.

הוא התבלט, במהלך כל חייו המקצועיים, כעורך דין וכאדם יוצא דופן אשר הקדיש את זמנו ומרצו לטובת הכלל והחברה. הוא היה משפטן בעל תחומי ידע נרחבים בעולם המשפט, שראה בעריכת הדין לא רק מקצוע, אלא שליחות הכוללת עזרה לזולת ושינוי חברתי. לקוחותיו מעידים כי לעתים היה גובה מהם שכר טרחה גבוה יותר מהנהוג על מנת שיוכל להקדיש מזמנו גם לטובת תיקי פרו-בונו, על כך אף כונה "רובין הוד".

אדם פיש כיהן כשותף בכיר במשרד עורכי-דין בן-ארי, פיש, שבן ושות' בחיפה; היה חבר מועצת עיריית חיפה; וקיבל את אות הנשיא למתנדב על תרומתו במתן שירותים משפטיים פרו בונו במשך כ-30 שנה לאוכלוסיות חלשות ובהגנה על זכויות אדם. פיש היה בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ובוגר תכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל לתואר שני במשפט בינלאומי פומבי וזכויות אזרח מה- American University  בוושינגטון, ארה"ב.

הוא ייסד את "המרכז לסיוע משפטי להגנה על זכויות אדם ע"ש השופט חיים כהן", המעניק סיוע משפטי פרו-בונו. בצעירותו עבד בסניף חיפה של האגודה לזכויות האזרח, סייע בהקמתו ואף היה היועץ המשפטי הראשון של הסניף. במסגרת זו הגן  על כפרים ערבים לא מוכרים וביניהם הכפר עין חוד שתושביו פונו על ידי מדינת ישראל, וממוקם על קרקעות היישוב עין הוד. עין חוד זכה רק כעבור 15 שנים להכרה. עמיתיו מספרים שעבור אדם התמיכה בעין חוד היוותה חלק מפרספקטיבה של תמיכה הדדית בין האוכלוסייה היהודית לערבית. ואכן, במאבקיו הוא פעל לשלב את הפעילים הערבים לא רק כ"צרכנים" אלא כחלק מהמארגנים וקובעי המדיניות. כך למשל הוא עודד חברים ערבים להירשם לאגודה לזכויות האזרח ופעל לבחירתם להנהלתה כדי להוציאה מ"הגטו" היהודי והמדיר.

אדם הגן בהתנדבות על פעילים פוליטיים ערבים מהגליל נגד צווי ריתוק ומעצרים מנהליים מתוקף צווי חירום, על זכות ההפגנה, ופעל כנגד אלימות משטרתית. אחד הפעילים עליו הגן בהתנדבות הוא עומר סעיד נגדו הוצא צו ריתוק בשנות ה-80, בשל פעילותו בתנועת אבנא-אלבלד. אדם היה מגיע אליו בהתנדבות, מדבר איתו ועם משפחתו ומעודד אותו לבטא את דעותיו, קיצוניות ככל שישמעו, בפני ביהמ"ש. אדם היה גם זה שהתקשר במיוחד לאמו של עומר, עמה שמר על קשר אישי, לבשר לה שצו הריתוק האחד-עשר יהיה האחרון וכבר לא יחודש. פעיל אחר אותו ייצג אדם סיפר וכתב כי באחד המקרים בו פגש אותו במסדרונות ביהמ"ש, שאל אותו "לאן אתה ממהר?" – אדם ענה: "למלאכת עשיית האי-צדק". הוא מתאר את אדם כמי שההגנה על זכויות האזרח הייתה עבורו דרך חיים ולא גחמה חולפת.

בין היתר, אדם עסק גם בקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות. אלירון (יאמינה) סלומון, אשר אדם תמך בה במאבקה לגדל את בנה המונשם מיום היוולדו במסגרת ביתית, תארה אותו כמי שהיה בין הבודדים שאמר ועשה. לאחר מאבק משפטי מול קופת חולים כללית לקבלת סיוע בגידולו של בנה, הגיעה סלומון להסדר עם קופת החולים. לצד מפעליו הרבים, ייסד גם את עמותת "המשפט בשירות הזקנה".

אדם ייצג לא רק אוכלוסיות מוחלשות, אלא שם בראש מעיניו גם תיקים עקרוניים בעלי חשיבות ציבורית. דוגמה לכך היא בחירתו לייצג את עו"ד אביגיל זרביב, היועצת המשפטית לשעבר של רשות החברות הממשלתיות, שלטענתה הועברה מתפקידה מיד לאחר שהתריעה על מינויים פסולים ברשות. זרביב הורשעה בבית הדין המשמעתי בחלק מהאישומים  אך זוכתה הודות לייצוגו מאישומים אחרים.

אדם היה מעורב בתיקים שהתוו הלכות חשובות ועוררו עניין ציבורי רב. כך למשל ייצג בעניין קורטאם, בו נותח אדם כדי להוציא שקיק סם, אשר היווה ראייה, מגופו. בתיק זה טען אדם לראשונה ובאופן תקדימי ל"כלל הפסילה" האמריקאי לפיו ראיה שהושגה בדרך בלתי הוגנת תהיה בלתי קבילה. כמו כן היה מעורב, לצד ידידו הקרוב והמשנה לסניגורית הציבורית דאז, ד"ר דיוויד וינר ז"ל, גם בעניין עמוס ברנס שהורשע ברצח החיילת רחל הלר וזוכה במשפט חוזר.

אדם פיש נפטר במסגרת טיול רכיבה על אפניים בשנת 2014. בשנת 2015 הסתיימה העבודה על סרט דוקומנטרי שביים יצחק רובי על חייו של אדם פיש בשם, הכל כך הולם, "הפרקליט – אדם לכל עת".