תמוננה של אנונימוס

עו"ד אליאס קוסא

עו"ד אליאס קוסא היה מראש הקהילה הנוצרית בחיפה ערב הקמת המדינה, בתקופה בה הציבור הערבי הפך למיעוט הנשלט על ידי רוב יהודי. הוא הפך לדמות ציבורית, פעיל פוליטי ועורך דין. במסגרת פעילותו הציבורית ערב הקמת המדינה, ולאחר שהועדה הלאומית – הגוף שהנהיג את ערביי חיפה בתקופת המנדט – פסק מלפעול, הקים קוסא יחד עם ארבעה פעילים נוספים את ועדת החירום הערבית מתוך כוונה לייסד גוף אשר ייצג את ערביי האזור מול השלטונות היהודים. במסגרת זו השתתף קוסא במשא ומתן עם השלטונות היהודים במטרה להגן על חופש העיסוק והמגורים של תושבי חיפה הערבים ולהגן על רכוש התושבים הנפקדים. קוסא, שהיה ראשון הדוברים בישיבת ועדת החירום, הטיח האשמות קשות כלפי השלטונות היהודים, שבאשמתם "אנו נחשבים לבוגדים בעיני בני עדתנו, כי לא מילאנו הבטחותינו…". בתחילת מאי 1948, יצא עו"ד קוסא לפגישה עם מנהיגי מדינות ערב בדמשק, ביירות ורבת עמון, וזאת כדי לבחון אפשרות לשיתוף פעולה וסיוע עם צאת המנדט הבריטי בהגנה על תושבי חיפה הערבים מפני הכוחות הישראלים. עם שובו ארצה, הואשם עו"ד קוסא בכך שמעל בתפקידו, עת נדרש לפקח על חלוקת קמח וסוכר אשר סופקו על ידי השלטונות לתושבים, אך מכרם בשוק השחור.

את עיקר עבודתו המשפטית הקדיש למילוי הבטחתו כי יגן על קהילתו מול השלטונות. עו"ד קוסא עסק רבות בחוק נכסי נפקדים, ובתביעות מול האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כמו גם בשאלות של סדרי דין, דיני ראיות במקרקעין, רישום על מקרקעין ומעמדו הנורמטיבי של החוק העותמאני בדגש על זכויות רכישה. כך, לדוגמא, ייצג אלמנה וארבעת ילדיה בבית המשפט העליון בנושא נכסי נפקדים, בשאלת נטיעות עצי זית, כראיה למגורים טרם הכיבוש היהודי, ואופן נטיעת עצי הזית כראיה לירושה מדור לדור כתוצאה מהמשפט העותמאני. בדיון נוסף שיזם האפוטרופוס לנכסי נפקדים, השאיר השופט לנדוי את החלטת בית המשפט על כנה, וקבע כי מקום בו נטעו העצים בצפיפות, חזקה כי מדובר באדמת "מירי" ומשכך היא שייכת למשפחה מכוח ירושה, ואף פסק הוצאות נגד המדינה. עו"ד קוסא ייצג את תושבי אל חסאס בגליל, אשר גורשו על ידי השלטונות בשנת 1949, וחזרתם לכפרם נמנעה בשל צו של שר הביטחון. עו"ד קוסא טען כנגד חוקיות הצו, אשר לטענתו לא היה בתוקף ומשכך הגירוש אינו חוקי. השופט אגרנט אמנם לא ביטל את הצו, ולא אפשר לתושבים לשוב לכפר משיקולים ביטחוניים, אך חייב את המדינה בהוצאות משפט ודרש מהמדינה למצוא פתרון עבור אוכלוסיית אל חסאס. כמו כן, עו"ד קוסא ערער לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בשאלת חוק הקרקעות העותמאני, בשאלה מה הדין כאשר חלקה נתבעת על ידי שני אנשים שונים, ומה תפקיד המדינה במקרה זה מקום בו המדינה לא צד. הדיון עסק בסדרי הדין האזרחיים בקום המדינה, בחזקות אשר ניתנות לסתירה, ובאופן רישום המקרקעין וחובת ההוכחה.

עו"ד קוסא עמד על זכויות המיעוט הערבי גם במישור הפלילי. הוא עתר בשם עשרה אסירים אשר ניסו לברוח מהכלא לבית המשפט העליון וטען בדבר  זכויות אסירים וכנגד יחס משפיל ומזלזל מצד השלטונות כלפיהם, כמו גם טען בדבר זכויות עצירים בעת מרידה בבית סוהר, עתירה שנדחתה מהטעם שמדובר בשיקול דעת של הרשות. עו"ד קוסא ערער לבית המשפט העליון בעניין של הודאה של נאשם, וביקש לבטלה לאור העובדה כי הנאשם לא היה מיוצג, ואכן הביא לביטול ההרשעה והחזרת הדיון לביהמ"ש המחוזי. ניכר כי פעילותו המשפטית פורצת דרך לא רק עבור האוכלוסייה הפלסטינית, אלא עבור שיח זכויות האדם בישראל, וכי בעתירותיו וטיעוניו שאף עו"ד קוסא לתקן עוול היסטורי, ולייצג נאמנה את הקהילה ממנה הגיע.