עו"ד בן פרנץ

עו"ד בנג'מין ברל פרנץ (Benjamin Berell Ferencz) הוא מחלוצי המשפט הפלילי הבינלאומי במאה ה-20. הוא קידם, וממשיך לקדם גם היום, עולם שבו חוק ומשפט הם האפיקים ליישוב סכסוכים במקום מלחמות – מקום שבו מדינות פועלות למניעת ולמיגור פשעים ומכוננות מוסדות לשמירה על האנושות.

בנג'מין ברל פרנץ נולד בטרנסילבניה בשנת 1920, והיגר עם משפחתו לארה"ב בגיל צעיר. הוא החל את לימודיו בבית הספר למשפטים בהרווארד, אך כאשר במהלך הסמסטר הראשון ללימודים, בדצמבר 1941, תקפה יפן את ארה"ב בפרל הארבור, פרנץ חש צורך להתגייס. הצבא האמריקאי סרב לקבלו עקב גובהו (כ-150 ס"מ), ורק עם סיום לימודיו ב-1943, הצליח להתגייס לצבא האמריקאי ונלחם בצרפת –  בנורמנדי ובמצור על בסטון.

לקראת סוף המלחמה, בשל הכשרתו המשפטית, הועבר ליחידה חדשה בצבא האמריקאי שתפקידה היה לאסוף עדויות על פשעי מלחמה שביצעו הנאצים. כחלק מתפקידו, פרנץ ביקר במחנות הריכוז בגרמניה לרבות דכאו, בוכנוואלד ומאוטהאוזן, והיה עד לתוצאות פשעי המלחמה שבוצעו בהם. בתום המלחמה, פרנץ חזר לארה"ב אולם לאחר שבועות בודדים נקרא חזרה לגרמניה כדי לסייע בעבודת המטה עבור משפטי נירנברג. במהלך עבודתו פרנץ שם לב כי אנשי יחידת האיינזצגרופן (Einsatzgruppen), שהיו אחראים על רצח של יותר ממיליון גברים, נשים, וילדים יהודים ובני מיעוטים אחרים בעיירות ויערות מזרח פולין וברה"מ, לא הועמדו לדין. במשפטי פושעי המלחמה בפני בתי הדין הצבאיים בנירנברג (NMT) כבר התנהלו מספר משפטים, אך לא היו עורכי דין נוספים בכדי לפתוח הליך נוסף. פרנץ דחף לכך שיוגש כתב אישום נגד חלק מקציני האיינזצגרופן, במה שכונה לימים תיק הרצח "הגדול בעולם". כך, בגיל 27 מונה פרנץ לתובע הראשי במשפט האיינזצגרופן (Einsatzgruppen Trials), בו הועמדו לדין 24 קציני SS בגין פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה וחברות בארגון פשע.

לאחר משפטי נירנברג היה מעורב בתיאום הסכם השילומים במסגרתו שילמה מערב גרמניה פיצויים ללמעלה ממיליון מניצולי פשעי הנאצים, וכן שילמה למדינת ישראל מיליארדי מארקים גרמניים כ"פיצוי" עבור הסבל שנגרם ליהודים בשואה. בנוסף, היה מעורב עם ה-Jewish Restitution Successor Organization בהגשת כ-163,000 תביעות רכוש של יהודים ללא יורשים על רכוש שנגזל לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-50 חזר לארה"ב ועבד כעו"ד פרטי, אך ב-1970, כאשר ארה"ב הייתה שקועה עמוק במלחמת וייטנאם, החליט לעזוב את הפרקטיקה הפרטית ולהקדיש את עצמו לקידום שלום ושלטון החוק הבינלאומי. במסגרת זו, ובמאמץ למנוע את המלחמה הבאה, פעל לאימוץ הגדרה מוסכמת למושג "תוקפנות", הגדרה שאומצה ב-1974 ע"י העצרת הכללית של האו"מ.

פרנץ שימש כפרופסור למשפט בינלאומי באוניברסיטת פייס בארה"ב בין השנים 1996-1985 ולאורך השנים כתב ספרים רבים במטרה לקדם את שלטון החוק הבינלאומי, בהם: "Defining International Aggression " (1975), "An International Criminal Court" (1980), "Enforcing International Law" (1983), "PlanetHood" (1988), "Global Survival" (1995), "Less than Slaves: Jewish Forced Labor and the Quest for Compensation" (2002).

לאורך השנים פרנץ פעל להקמת בית דין בינלאומי קבוע שבו יועמדו לדין פושעי מלחמה, במסגרת מאמציו למנוע מלחמות, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ובפרט לכינון חוקים ונורמות במקום מלחמות. מאמציו זכו להצלחה בפועל ב-1998 עם הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ה-ICC. פרנץ היה אף זה שהציג את הטענות המסכמות מצד התביעה במשפט הראשון של בית הדין, נגד תומס לובאנגה, שעמד בראש מיליציה בקונגו והורשע בפשע של גיוס ילדים ושימוש בהם בסכסוך המזוין.

פרנץ הקים לאחרונה את ה-International Justice Initiative במוזיאון השואה בוושינטגון די.סי שמטרתו לקדם את שלטון החוק, למנוע ולהגיב לפשעי מלחמה, ולתמוך במחקר ומדיניות במטרה להשתמש במשפט הבינלאומי על מנת להרתיע, למנוע ולהגיב לפשעים במישור זה.

ב-2009 זכה בפרס Erasmus יחד עם פרופ' אנטוניו קססה, נשיא ביה"ד הבינלאומי הפלילי ליוגוסלביה לשעבר (ה-ICTY), וב-2014 במדליית החירות של אוניברסיטת הרווארד.

מעטים הם האנשים שמשפיעים בצורה כה מעמיקה על התפתחות המשפט ובאמצעותה בצורה ישירה על המציאות. פרנץ הצליח, בגיל צעיר, לשים פשע נתעב שביצעו הגרמנים בקדמת הבמה העולמית ולהביא מעט מן הצדק לפשעים שעליהם לא ניתן לכפר. לאחר מכן, הוא פעל רבות לסייע לניצולי פשעים אלו כדי לאפשר להם להתחיל חיים חדשים. מעבר לכך, הוא פעל בעשרות השנים האחרונות וממשיך לפעול ללא לאות לכונן עולם טוב יותר לעתיד.