תמונה- ורדית דמרי מדר

עו"ד ורדית דמרי-מדר

עו"ד ורדית דמרי-מדר היא עורכת דין קהילתית המשמשת כיום כמנהלת המקצועית של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית. ורדית מקדישה את חייה לעיסוק משפטי באנשים החיים בעוני, לחייבים במערכת ההוצאה לפועל, לעובדים בהעסקה פוגענית ועוד.

ורדית גדלה בשכונה ד' בבאר שבע. היא בעלת תואר ראשון במשפטים ובמדעי המדינה, ותואר שני במשפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיה האקדמיים פעלה במסגרות חברתיות שונות, לקחה חלק בתוכנית לפעילי ציבור ששמה למטרה להכשיר מנהיגות בקרב סטודנטים בעיירות פיתוח ושכונות מוחלשות, העבירה הרצאות וסדנאות בנושאים חברתיים וכלכליים שונים, הקימה ועמדה בראש תא הסטודנטים "צ"ח" – תא סטודנטיות וסטודנטים לצדק חברתי, וערכה במסגרת זו חוברת בנושא פמיניזם מזרחי. היא התמחתה בלשכת השופט חבש בבית המשפט המחוזי בירושלים, ואף עבדה שם תקופה קצרה כיועצת משפטית. בנוסף, שמשה כחברת הוועד המנהל של עמותת "אחותי- למען נשים בישראל".

בהמשך, ניהלה ורדית את המחלקה המשפטית בעמותת 'ידיד- מרכזי זכויות בקהילה', וכן הנחתה את הקליניקה למשפט חברה ופריפריה וכן את הקליניקה לייעוץ משפטי באזורי עימות והקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, באוניברסיטה העברית. במסגרות אלו ייצגה ורדית עשרות פונות ופונים בנושאים הנוגעים לזכות לדיור, הוצאה לפועל, ביטוח לאומי, תעסוקה פוגענית, חירות ממחסור, נגישות למשפט ועוד, וליוותה עשרות הליכים משפטיים, ביניהם הליכים בעניין תכנית מהל"ב (תכנית ויסקונסין); הליכים מול המוסד לביטוח לאומי; עתירה כנגד העברת סמכויות בדיקה וחקירה של חייבים בהוצאה לפועל אל חוקרים פרטיים, וכן הליכים בעניין דיור ציבורי. ורדית אף הובילה את פורום הארגונים לשמירה על זכויות החייבים וליוותה תיקוני חקיקה בחוק ההוצאה לפועל.

בין פרסומיה מצויים דו"חות שונים בנושאים חברתיים-כלכליים, וביניהם "בית בלא משפט" העוסק בסוגיית הזכות לדיור בישראל; דו"ח מיוחד בנושא מאסר חייבים בישראל, וכן נייר עמדה משותף בנושא "שינוי שטחי שיפוט: האמנם סיפור כלכלי" הבוחן את הגבולות המוניציפליים בישראל כגבולות המשקפים דפוסים של בידול ואי שוויון אתנו-מעמדי – נייר שנכתב עת שימשה כעמיתת מחקר במכון ון ליר.

על עבודתה זכתה ורדית בפרס ברניס טננבאום של נשות הדסה לקידום זכויות נשים בישראל. במסגרת הדברים שנשאה בקבלת הפרס ציינה כי "היום כבר ברור מאליו כי על אף שיש לשבור את תקרת הזכוכית, ניפוץ הזכוכית לא יסייע לנשים מובטלות או נשים שעובדות בניקיון ובמשק בית, נשים שעבורן אפילו להיתקע בתקרת הזכוכית זה חלום לא מושג, כאלה שחולמות להתנתק מהאדמה הבוצית בה הן נטועות ולהתחיל לטפס למעלה."

לשיטתה, הפערים והריחוק בין אוכלוסיות מבוססות למוחלשות הולך וגדל עם השנים, מערכת החינוך מעולם לא הייתה כלי להשגת שוויון אלא להנצחת עוני ודיכוי, ומערכת הבריאות מעולם לא נתנה שירות שווה לשווים. "החצר האחורית" של מדינת ישראל ושל המערכת המשפטית עומדת בלב העיסוק שלה, ומשימת חייה היא ייצוגן של האוכלוסיות שקולן לא נשמע, באמצעות עריכת דין קהילתית:

"עריכת דין קהילתית הינה כלי מרכזי חיוני וחשוב בתהליך שינוי זה, בו ידע מתורגם לכוח וזכויות אינם רק מנת חלקן של אלה היכולים לתבוע אותם.

בעריכת דין קהילתית התהליך חשוב לא פחות מהתוצאה, והמאבק לצדק לא מתנהל רק בכותלי בית המשפט בין השופט לעורך הדין אלא הלקוח הוא בעל תפקיד מרכזי בהנעת השינוי והובלת התיקון.

אחד מהתפקידים החשובים הוא להפוך את בית המשפט להיכל הצדק של אלה הזקוקים לו ביותר, להוציא את הביטויים "חירות ממחסור" ו"הזכות לדיור" מספרי הלימוד אל אולמות בתי המשפט ויותר חשוב מכך אל המציאות. "