תמוננה של אנונימוס

עו"ד חנא נקארה

חנא דיב נקארה היה עורך דין בולט בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בזכות במומחיותו וראייתו המשפטית והחברתית הנוקבת בענייני מקרקעין ושמירה על אדמות הפלסטינים לאחר הנכבה. עד היום הוא נודע בכינויו "עו"ד האדמה והעם – محامي الأرض والشعب".

עו"ד נקארה נולד בשנת 1919 בכפר ראמה, וגדל בחיפה. סיים לימודי משפטים בדמשק, סוריה בשנת 1933. לאחר סיום לימודיו התמחה בדיני מקרקעין, לפני 1948 הוא ייצג בעלי אדמות ופלאחים, בין היתר בסכסוכים שנגלו עם הקרן הקיימת לישראל ומוסדות התיישבות ציוניים אחרים. בנכבה, בשנת 1948 בזמן שארגון "ההגנה" הטיל סגר על חיפה, עבר לעכו, בה התגוררו הוריו, וטיפל במספר תיקים משפטיים עבור תושבי עכו והאזור. באפריל 1948 החליט לעזוב עם משפחתו ללבנון בתקווה שיוכל לחזור לאחר המועד שנקבע לסיום המנדט הבריטי. כאשר חזר בטיסה ביום 10.8.1948 מביירות ונחת בחיפה נחקר על ידי משטרת ישראל ונעצר. שמו הופיע ברשימות פעילי שמאל יהודים וערבים מבוקשים שהעבירו השלטונות הבריטיים למשטר הישראלי החדש.

עו"ד נקארה היה פעיל פוליטי וחברתי מצעירותו: הוא נטל חלק במחאה נגד הצהרת בלפור, השתתף בשביתה הגדולה של שנת 1936, ואף ייצג עצורים במשפטי הראווה שהתקיימו נגד פעילים פלסטינים מול בתי משפט צבאיים בריטיים בזמן השביתה. הוא הוציא עיתון לפני הקמת המדינה שהתעסק בהתנגדות להתיישבות הציונית והיה פעיל, בין היתר, בשורות המפלגה הקומוניסטית.  הוא בחר להיות פעיל פוליטי בזמן שהשלטון רדף פעילים פוליטיים, ובמיוחד קומוניסטים.

שמו נקשר למאבקים הקשורים למאבק של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל להישאר במולדתם, במיוחד המאבק נגד העקורים שגורשו בנכבה וחזרו למולדתם ושמדינה הגדירה אותם בתור "מסתננים". המאבק העיקרי הוא המכונה מאבק "תעודות הזהות האדומות" המסמנות את ההיתרים צבאיים אשר ניתנו לפלסטינים בזמן שלטון הממשל הצבאי שחל על היישובים הערבים בין השנים 1963-1948, והעניק לתושבים תשובות ארעית.  עו"ד נקארה היה מבין המובילים של מאבק זה הן ציבורית והן משפטית, וייצג במסגרתו אלפי פלסטינים ללא שום תמורה כספית.

בשנות החמישים והשישים ייצג הן בעלי אדמות רבים והן רשויות מקומיות בנגב, במשולש ובגליל נגד גזל האדמות ונחל הצלחה רבה. היה מבין מקימי הועד הארצי להגנת האדמות שהוקם לאחר היוודע התכניות הממשלתיות לייהוד הגליל בשנת 1975 והיה מבין מובילי המאבק נגדה. כמו"כ היה ממובילי "יום האדמה" בשנת 1976, יום שהוכרז כיום מאבק נגד החלת חוק אדמות מוואת הבריטי, אשר חוקק בשנת 1921 שמאפשר למדינה להפקיע קרקעות שוממות הנמצאות במרחק מה מאזורי יישוב ושאינן טובות לחקלאות. הקרקעות בגליל ובנגב שעליהם המדינה רצתה להחיל את החוק הסתכמו בכמליון וחצי דונם.

עו"ד נקארה לא חשש להביע עמדות נחרצות נגד מערכת המשפט הישראלית. לדוגמא באחד מהתיקים שבהם הופיע בפני בית משפט צבאי, כאשר ייצג את בשיר ברגותי, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית, יחד עם צוות עורכי דין שכלל גם את עו"ד פיליציה לנגר, הוא פתח במונולוג בו ציין כי הוא חושב שהמערכת המשפט הצבאית אינה אובייקטיבית, אין בה צדק ולא יושרה וכי החלטותיה ידועות מראש.

עו"ד נקארה צמח והתעצב משפטית במקביל לקום המדינה. הוא לא נולד לתוך מערכת המשפט הישראלית, ויחד עם זאת ידע להתמודד עמה.

על אף הרדיפה וההתנכלות, לא היסס עו"ד נקארה להביע תפיסת עולם ברורה ועמדה נחרצת כנגד העוול הנגרם לבני עמו. עו"ד נקארה אף ראה בשותפות בין עורכי דין ופעילים יהודים וערבים כלי להתמודדות מול פרקטיקות של גזל, נישול ואפליה. פעולתו המשפטית השלימה את פעילותו הציבורית למען המוחלשים ביותר. אופן הפעולה שבו הוא שילב בלי חשש ובלי היסוס בין הכלי המשפטי לבין אקטיביזם חברתי ופוליטי במאבקים בהם הוא האמין ובמסגרתם פעל, הוא מעורר השראה. בזמן הממשל הצבאי אף פעל תחת משטר לא דמוקרטי. כנגד כל הסיכויים הוא הצליח תכופות במאבקיו המשפטיים ואף השכיל לעורר עניין ציבורי במאבקים שלקח בהם חלק.

עו"ד נקארה אתגר את המערכת המשפטית ולא נכנע לתכתיביה הלא צודקים, הוא גייס את הידע המשפטי כדי ליצור שינוי חברתי ופוליטי באומץ, בתושייה ובתובנה רבה. על עו"ד נקארה נכתבו שירי הלל עממיים רבים המצביעים על היותו עו"ד אהוד, מוערך ואהוב בקרב העם הפלסטיני הן בארץ והן מעבר לגבולותיה.