עו"ד רעות מיכאלי

עורכת דין רעות מיכאלי עוסקת כבר יותר משש-עשרה שנים בסוגיות הקשורות להגירה-דת-ומדינה. לאורך השנים פעלה ופועלת רעות להגשמת זכויות של שוויון מטעמי מעמד אישי, גזע, דת ולאום ומקדמת ערכים פלורליסטיים ופמיניסטיים על ידי ייצוגן של נשים מהגרות, מבקשי ומבקשות מקלט, ילדים מחוסרי דת, פליטים, קרבנות סחר, עינויים, אלימות ועוד. ניתן לומר, בצניעות המתבקשת, כי לאורך השנים הובילה או ליוותה כמה מהמהפכות החשובות ביותר הנוגעות למאבקיהן של אוכלוסיות אלו.

את לימודי המשפטים שלה סיימה רעות בשנת 2001 במסלול האקדמי, המכללה למינהל. בראיון שערכתי עימה, סיפרה שמאז ילדותה הוריה חינכו אותה ואת שני אחיה (שגם הם פעילים חברתיים בתחום זכויות האדם) לפעול למען טובת הסובבים אותם. כך, בחירתה ללמוד משפטים נבעה מתוך אותה הבנה של המשפט ככלי להשגת שינוי חברתי ושינוי עבור פרטים בחברה. לאחר שסיימה את לימודיה, התמחתה בלשכה המשפטית של כנסת ישראל. בשנה זו למדה כמה מהכלים החשובים ביותר שליוו אותה כעורכת דין בתחום זכויות האדם – ניתוח משפטי יצירתי עוד מחיתוליו, הבנת הליכים פרלמנטריים ככלי לבחינת העקרונות העומדים בבסיס החקיקה, האפשרות לשינוי ביסודות מערכת החוק בישראל ועוד. בכלים אלו בחרה בהמשך לעשות שימוש דווקא מחוץ למערכת המדינית – בארגונים חברתיים הפועלים להגנה על זכויות אדם.

את דרכה המקצועית החלה רעות בשנת 2002 במשרדי המרכז הרפורמי לדת ומדינה (לשעבר: המרכז לפלורליזם יהודי), שם עסקה בענייני חופש דת וזכויות בהגירה. בזכות עתירה שהגישה בשנת 2003 לבג"ץ אשר עסקה בתוקף של גיור רפורמי וקונסרביטיבי לצורך חוק האימוץ, קיבל היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין, החלטה לפיה יכול כל בן דת או חסר דת לאמץ כל ילד שהוא חסר דת. מדיניות זו הובילה לאימוצם של עשרות ילדים בישראל, ופתחה את האפשרות למשפחות רבות להגשים את שאיפתן לבניית משפחה, על אף שאינן עומדות באופן דווקני בתנאי חוק האימוץ.

בתחום ההגירה, קידמה רעות את זכויותיהן של נשים שהחלו הליך להסדרת מעמדן בישראל בעקבות זוגיות עם אזרחים ישראלים, כאשר ההליך הסתיים בשל פטירת בן זוגן או נוכח אלימות שננקטה כלפיהן על ידי בני זוגן. פעילות זו, אשר כללה מספר הליכים משפטיים שהוגשו בשיתוף עם "המרכז לסיוע לעולים", הובילה בין היתר ליצירתם של נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי, וכן לנוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג העוסק במצבים של פטירת בן הזוג הישראלי.  ממש עד ימים אלו מלווה רעות את הנשים המוכות והאלמנות אותן ייצגה בתחילת דרכה. בהתרגשות היא מספרת כיצד רק לפני ארבע שנים צלצלה אליה האישה הראשונה הראשונה לה סייעה לאחר שסבלה מאלימות מצד בן זוגה, וסיפרה לה שקיבלה אזרחות בישראל.

בשנת 2010, החלה רעות לכהן כמנכ"לית המוקד לפליטים ולמהגרים, תפקיד אותו ביצעה עד מחצית שנת 2018. במשך שנים אלו העניק המוקד סיוע פרטני (משפטי ופארא-משפטי) למאות מבקשי מקלט שנזקקו לשירותיו בתחומי מעצר וגירוש והוביל מספר הליכים משפטיים משמעותיים. בין הישגי המוקד בתקופה זו, ניתן למצוא מספר עתירות מרכזיות שהוביל המוקד יחד עם ארגונים נוספים, בניהן העתירה לביטולו של נוהל עובדת זרה בהריון אשר דרש ממהגרות עבודה שילדו בישראל לצאת מהארץ ולחזור רק לאחר שהשאירו את ילדיהן מאחור והעתירות לביטול התיקונים לחוק למניעת הסתננות מהשנים 2012, 2013 ו- 2014, אשר הובילו לביטול תקופת כליאה בת שלוש שנים למבקשי מקלט בכלא סהרונים ולצמצום תקופת המשמורת במתקן המשמורת חולות.  בשנת 2018 סיימה את תפקידה המשמעותי במוקד.

לצד כל ההצלחות שתוארו,  מבינה רעות שהדרך עוד ארוכה ושקיים הבדל משמעותי בין ההישגים שהושגו לאורך השנים לבין יישומם בפועל על ידי רשויות המדינה. לכן, את מלחמתה  הצודקת היא  ממשיכה במשרד הפרטי אותו הקימה,  בו היא מפנה את ניסיונה העשיר לייצוג פרטני של אותן אוכלוסיות פגיעות, כמו גם לעשייה בתחום דיני המשפחה (בתחומי צוואות, ירושות והסכמי ממון)  וכן לייצוגם של ניצולי שואה שזקוקים לעזרה במיצוי זכויותיהם. גם במסגרת זו, ממשיכה רעות לפעול במסירות חסרת גבולות ולשנות את המציאות היומיומית של אלה הזקוקים לעזרתה, תוך שהיא מחויבת לערכים אנושיים ופמיניסטיים שניכרים בכל צעדיה המקצועיים והאישיים.