עו"ד שלמה כהן-צידון

עו"ד שלמה כהן-צידון (2012-1923), נולד באלכסנדריה שמצרים, ובשנת 1949 עלה לישראל. הוא החל את דרכו המקצועית כסנגור ותובע והשמיע את קולם של החלשים והבלתי נראים בשנות החמישים והשישים בישראל: את קולה של האם שהואשמה ברצח בנה מתוך רחמים; קולה של העצורה הראשונה בגין אי התייצבות לשירות מילואים; את קולן של שבע משפחות שפונו מדירות בגבעת עמל ואת קולם של היהודים שגורשו ממצרים וכל רכושם הוחרם ונותר שם. כהן-צידון הגדיר את אחד הניצחונות המשמעותיים בקריירה שלו בכך שהצליח להשיג היתר לשני קטינים להעיד בפני בית המשפט בפרשת "ילדי יונדף", בשנת 1967, בסכסוך בין אב לאם על מקום מגורי הילדים אם בישראל או בגרמניה. החשיבות שייחס להשמעת קולם של הקטינים מלמדת על העין הרגישה שלו לבני אדם.

לעיקר פרסומו זכה בניהול המאבק המשפטי והציבורי להחזרת הילד יוסל'ה שוחמכר בראשית שנות ה-60, ילד שהוסתר בישראל ע"י סבו ולאחר מכן הוברח לקהילה חרדית באנגליה כדי "להצילו" מאורח החיים החילוני. פרשייה זו הציתה אש בין הציבור החילוני בארץ לבין החרדי והדתי, וכהן-צידון הצליח לשכנע את בית המשפט כי אין מדובר בסכסוך משפחתי אלא בחטיפה, תןך שהוא מבין שביסודו זהו מאבק חברתי שמצריך גם פעולות אחרות, ועל כן פנה לרבנים שונים ועורר את הציבור.

כהן-צידון הגיש עתירות שונות לבג"ץ, ובכלל זה עתירה בשם הפנתרים השחורים נגד שיפוץ כיכר דיזינגוף, בה טען כי העירייה עוסקת בייפוי פני העיר כפעולת ראווה בעוד שיש שכונות עוני שזועקות לתקציב, נושא שהיה קרוב ללבו באופן אישי. כהן צידון לא חשש להשמיע את קולו גם במסגרות שאינן משפטיות, בנושאים שנתפסו לעיתים כטאבו, ובין היתר בהרצאות, חוגי בית, ומאמרים בעיתונות היומית. כך למשל יצא נגד הענקת תקציבים מרובים למפעל העלייה כאשר אוכלוסיות שלמות לא מתוקצבות והפערים מעמיקים.

הוא העלה על סדר היום את אפליית המזרחים וייצוג החסר שלהם במוסדות המדינה, נטל חלק במאבק למינוי רב ספרדי ראשי לתל אביב, ויצא נגד התרבות האירופית הפטרנליסטית שמבטלת אומנות ותרבות ערבית. הוא הבין כבר בתחילת שנות השישים כי דבר זה יוצר ניכור וזרות בין המזרחים לערבים, וקרא להם לאחד כוחות למאבק משותף באפליה.

לאחר מאורעות ואדי סאליב, פנה להקים מפלגה אשר תפעל למען המזרחים בארץ אולם רשימתו לא עברה את אחוז החסימה ועל כן נטל חלק בהקמת המפלגה הליברלית בשנת 1961, והיה מחברי ההנהלה המצומצמת עד שפרש ממנה בשנת 1968. כהן-צידון כיהן כחבר כנסת כשלוש שנים מטעם המפלגה הליברלית בכנסת השישית. בתקופת כהונתו היה חבר בוועדות הפנים, החינוך והתרבות והעבודה הגיש מספר הצעות חוק חברתיות, בין היתר בנושא העגינות, אך אף אחת מהן, קרוב לוודאי, לא התקבלה, למעט הצעתו להחמרת ענישה להדחת קטין לצרוך סמים.

לאחר שפרש מהכנסת, בשנות השבעים והשמונים, הקדיש זמנו למאבק עיקש ומקורי נגד מדיניות גביית העמלות של הבנקים, במסגרתו ניסח טופס מיוחד שהעניק חינם לכל דורש החוסם משפטית את גביית העמלה. כמו כן, הוא ניסח סדרת חוקים שהוגשו כהמלצות למבקר המדינה ולחברי כנסת- בנושא השחתת המידות של נושאי משרה בכירה בשלטון ולשם כך הפעיל מתנדבים שיאספו למענו מידע על טובות הנאה שונות.

כהן-צידון הוא דמות מעוררת השראה בעיקר בשל העובדה כי השמיע את קולו וקולות אחרים גם באמצעות עריכת הדין וגם במישורים אחרים ולא חשש לפרוש נושאי טאבו על השולחן, נושאים שחשיבותם התבררה עם הזמן, בשנים מוקדמות של המדינה המתהווה.