סדנת מחקר במדבר

אופציה להכניס טקסט מעל התמונות מה בין הידיעה השרירה ש'כָּל הַיִּלּוֹד – אוֹת אַיִן בְּמִצְחו' ליום השרירותי שבו 'נוֹדַע לִי שֶאֲנִי סוֹפָנִי? מה היא דרך ארץ כלפי ההולך בדרך כל הארץ? והאמנם כל הארץ? או כל ארץ ודרכה היא? מה בין האינטימיות של הפרידה מן החיים לבין המשטור הרפואי, המשפטי והפוליטי שלה; בין השראה להרשאה; בין המלחמה על חיי היקר לי לחמלה על סבלו ואולי גם על אסוני, האבדן שלי? היש תנועה שתכיל את קור המוות ותשמור את חומם של החיים? אלה הן השורות הפותחות את הטקסט. מאותו רגע, "לילה שלושה כלבים" מדובב את שאלת האפשרות למלא את משאלת המוות הזו, ואולי מוטב, משאלת הפוסט-מורטם? ושמא בכלל מדובר במשאלת חיים, משאלת האב במותו לחיי בתו? לשאלה זו גם נדרשים כל הטקסטים המתארחים בטקסט שכתבה אופירה הניג. ב"להיות ולא להיות" משתמש פרופ' שמעון לוי, מהחוג לתיאטרון, בשלושה מונחים – ה"כאוס" (היחס בין אקראיות לסדר בכלל, ובין אקראיות החיים לסדר ההכרחי המחייב את סופם בפרט), ה"חוצבמה" (הצל המתווך בין הטקסט הכתוב לתיאטרון המוצג ובין זה המוצג לקהל; צל המוות המרחף על החיים ועל הבמה ובה בעת אינו נגיש), וה"מוכוונות העצמית" (מודעות הבמה להיותה במה, מודעות השחקניות לכך שהן משחקות) – כדי לבחון את האופן בו.

גלריית תמונות