ד"ר נחושתן זכה לקבל שני מענקי כתיבה מטעם הקתדרה. הראשון, לטובת ספרו Intolerant Religion in a Tolerant Liberal Democracy שיצא לאור ומציג שני טיעונים מרכזיים: ראשית, המדינה הליברלית-סובלנית רשאית ולעתים חייבת להתייחס בצורה לא-סובלנית לביטויים של חוסר סובלנות אנטי-ליברלית. שנית, וכלל, אנשים דתיים מחזיקים בעמדות לא סובלניות – ומתנהגים בצורה לא סובלנית – במידה רבה יותר מאשר אנשים שאינם דתיים. שלישית, הדת היא אינה סובלנית מטבעה. רביעית, המדינה הליברלית-סובלנית רשאית ולעתים חייבת להתייחס בצורה לא סובלנית לדת ככזו, ובמיוחד לדרישות לקבלת פטור מתחולה של מדיניות וחוקים החלים על הכלל, במידה ודרישות אלה נסמכות על ערכים דתיים או אמונה דתית.
המענק השני ניתן לד"ר נחושתן לטובת כתיבת ספרו העוסק בנושא The Impossibility of Democracy and the Legitimacy of Judicial Review. ד"ר נחושתן הוא מרצה וראש התכנית לתואר שני ב"זכויות אדם, גלובליזציה וצדק", בבית הספר למשפטים, אוניברסיטת קיל, אנגליה; ועמית מחקר, אוניברסיטת אוקספורד (College Worcester). לשעבר מרצה בבית הספר למשפטים שבמכללה למינהל.
בשנת 2017 קיבל עו"ד ספרד מענק לטובת כתיבת ספרו העוסק בליטיגציית זכויות אדם בבג"ץ: Litigating Human Rights Before the Israeli High Court of Justice. עו"ד ספרד הוא אחד מעורכי הדין המובילים בישראל בתחום זכויות האדם. ייצג בחלק מהתיקים המשמעותיים ביותר הנוגעים לשטחי הגדה המערבית.
בשנת 2017 קיבלה גב' לבנקרון מענק לכתיבת דוקטורנט בנושא זנות בשנותיה הראשונות. לבנקרון היא פעילת זכויות אדם שפעלה רבות להעלאת זכותן וזכותם של קרבנות סחר. זוכת אות יקירת מגני זכויות אדם מטעם הקתדרה.
בשנת 2017 יצא תרגום לספרה של פרופ' קרול גיליגן "להצטרף להתנגדות". את הספר הביא לתרגום לעברית פרופ' צבי טריגר מבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, והוא מי שביצע את העריכה המדעית של הספר.
בשנת 2016 יצא לאור הספר "סקס אחר: מבחר מאמרים בלימודים להט"ביים וקוויריים ישראליים" בהוצאת רסלינג. את הספר ערכו אייל גרוס, עמליה זיו ורז יוסף. פרופ' גרוס הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל-אביב.
המענק ניתן לד"ר קוזמא עבור עריכת הספר "לנוכח בית הדין השרעי: תהליכי שינוי במעמדן של נשים מוסלמיות בישראל ובמזרח התיכון" בהוצאת רסלינג. את הספר ערכה ליאת קוזמא וזה עוסק בהחלתו של הדין השרעי והעובדה כי הדין החל היום בנוגע למעמד אישי בישראל לא עבר שינוי מאז התקופה העות'מאנית, אף שזה עומד לדיון ציבורי במדינות שונות דוגמת מצרים, ירדן ומרוקו. עורכת הספר, ד"ר ליאת קוזמא היא מרצה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריה עוסקים בהיסטוריה של נשים, מגדר ופמיניזם במזרח התיכון וצפון אפריקה.
פרופ' סוזי נבות היא מרצה מזה שנים רבות במכללה למינהל בתחום המשפט החוקתי. את המענק קיבלה פרופ' נבות לטובת תרגום מאמרה Forty Leading Constitutional Cases לעברית, לטובת פרסומו בכתב העת "המשפט".
עו"ד אסף טבקה הוא דוקטורנט למשפטים ומרצה בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס. תחומיו המרכזיים הם משפט ותרבות; תורת המשפט; סדר הדין האזרחי ועוד. את מענק המחקר קיבל עו"ד טבקה לטובת כתיבה בתחום העוני והפרוצדורה האזרחית. הוראות הפרוצדורה האזרחית נחזות לא אחת להיות אגד כללים ניטרליים, שוויוניים, עיוורים למיהות, המסדירים מערך קונקרטי של זכויות, חובות והתנהגויות בין צדדים לסכסוך פרטי. אלא שלמעשה, המדובר בשדה פעולה תרבותי הרווי בערכים, בהנחות מוצא, במנהגים, בשיקולים, בעמדות חברתיות, וכמובן בהוראות נורמטיביות המביאות את כל אלה לכדי מימוש מעשי. אכן, כללים דיוניים, כמו כל הכללים המשפטיים, הם שיקוף של דפוסי חשיבה וחיים נתונים ומובחנים, ולכן, בהגדרה, תוצאה של בחירות, רעיונות והעדפות ערכיות וחברתיות מסוימות. מכיוון שכך, ההליך האזרחי, והכללים המבנים אותו, אינם אובייקטיביים ואינם יכולים להיות ניטרליים פוליטית. הם מעוצבים באופן מובחן כך שיעלו בקנה אחד עם הנחות על אודות אופיים של בעלי הדין הפוטנציאליים, כמו גם באופן שיתאים להם וליכולותיהם. ההנחות על אודות טיבו של ההליך, על אודות הערכים שאמורים להיות מקודמים במסגרתו, על אודות המחירים שיש לשלם בעבור כך, ועל אודות האופנים בהם כל אלה מתקיימים בעולם המציאות, תוחמות את האופן שבו המערכת חושבת על ההליך, כמו גם את האופן בו היא מגדירה מה נכון ומה לא נכון להתקיים בו. יתרה מכך, כללי הפרוצדורה מכוננים לא רק את אופן הפעולה הרצוי בהליך, אלא אף מגדירים הלכה למעשה מי יוכל להפעיל את הזכות המשפטית המהותית, מי יתקשה לעשות כן ומי לא יוכל לממשה כלל: בידי כללי הפרוצדורה לקבוע מי ישמיע את קולו בהליך ומי יושתק; בידיהם הכוח להחליט האם להקל על תובע המבקש מימוש זכות שתקנה לו רכוש יש מאין או לבחור להקל על תובע המבקש מימוש זכות שתשמור על רכושו הקיים; בידיהם היכולת להחליט אם לאפשר התלכדות פרטים מול תאגיד חזק (למשל באמצעות אישורה של תובענה כייצוגית) או אם להערים מכשולים רבים להתלכדות שכזו ולמעשה לסכלה. הם יכולים לחזק, להעצים, לבנות ולהאדיר, או לבחור לצמצם, להחליש, למנוע ולהשתיק. בכל אלה מביעה הפרוצדורה עמדה ערכית, חברתית ופוליטית, תוך שהיא מעצבת את גבולות ההליך האזרחי, את מיהות השחקנים שייטלו בו חלק ואת האופן בו הוא יתנהל במרחב התרבותי שבו אנו חיים. בדיוק בנקודה זו מתחיל להתבהר הקשר בין עוני ובין פרוצדורה אזרחית, ומתחיל להירקם הצורך בדיון המאחד שתי תמות אלה לכדי מחקר אחד. אם העוני הוא היעדר ההזדמנות, חוסר היכולת וחסימת האפשרות לפעול במרחב הציבורי בביצוע פעולות אנושיות בעלות משמעות חברתית, הרי שהפרוצדורה האזרחית היא ההיפך – היא מגלמת את ההזדמנות, היכולת והאפשרות להישמע ולפעול במרחב הציבורי. הפרוצדורה האזרחית יכולה להיות הכוח הפוליטי שיחתור לקדם, להעצים ולחזק גם את מי שלא ניחן באיתנות כלכלית. היא יכולה להיות קרש הקפיצה של האדם החי בעוני, האמצעי שבמסגרתו שינוי אמיתי באורחות חייו ובעתידו אפשרי לביצוע של ממש. הקשר בין עוני ואנשים עניים ובין פרוצדורה אזרחית הוא אפוא טבעי ואף מתבקש. הוא טבעי משום שהוא עוסק, בבסיסו, בשני צדדים של אותו עניין או רעיון: יחסה של חברה אנושית לאוכלוסיות פגיעות החיות בתוכה, לזכויות אזרחיות של אוכלוסיות אלה, וליכולת לממש אותן ולהוציאן מן הכוח אל הפועל. הוא מתבקש משום שהוא מאפשר חשיבה, הבנה ושינוי עמוק לא רק של כללי הדיון הפוזיטיביים, אלא גם של חיינו בחברה נתונה, של הערכים לאורם אנו מנהלים את חיינו, ושל הכללים המסדירים שנגזרים מערכים אלה.
-פרופ' פרנסס רדאי קיבלה מענק לטובת הוצאת ספרה . Economic Woman in the Age of Capital. פרופ' רדאי עומדת בראש מכון קונקורד והיא מרצה בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל. בעברה, ישבה פרופ' רדאי כחברה בוועדת המומחים של האו"ם לביעור הפליה נגד נשים.
ד"ר הדי ויטרבו הוא מרצה למשפטים באוניברסיטת אסקס שבבריטניה. פרסומיו בוחנים במבט בין-תחומי סוגיות משפטיות הנוגעות לילדוּת, אלימות מדינתית, ומיניוּת. המענק שניתן לו על-ידי הקתדרה יסייע בהכנה לפרסום של מחקר על-אודות ההבניה המשפטית של ילדוּת בישראל/פלסטין.