עו"ד ד"ר יובל לבנת הוא חוקר ועורך דין הפועל לקידום זכויותיהם של מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ופליטים.

לבנת, יליד תל-אביב, בוגר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב ובעל דוקטורט מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קולומביה, ארצות-הברית. הדוקטורט שלו עוסק במשפט כמקדם נדיבות. הוא התמחה בבית המשפט העליון אצל השופטת ביניש. לאחר ההתמחות, לימד שנתיים באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול לקביעות. בין השנים 2007-2003 שימש כיועץ המשפטי לעמותת "קו לעובד". כשעזב את תפקידו, נותר חבר בוועד המנהל של העמותה. החל משנת 2008 משמש כמנחה האקדמי של התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב. במקביל, בין השנים 2018-2013 שימש כמנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, ובין השנים 2017-2014 כעורך הראשי של כתב העת "מעשי משפט".

שתי שופטות בית המשפט העליון פרשו מכס השיפוט כשהקריאו, לפי מיטב המסורת, פסקי דין עקרוניים ובעלי חשיבות מיוחדת, ולבנת היה בין המייצגים של העותרים בהם. האחת, פרוקצ'יה שפסק דינה האחרון באולם בשנת 2011 היה בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים ובמסגרתו בית המשפט הורה לבטל נוהל המונע מעובדת זרה להוסיף ולשהות בארץ רק מאחר שילדה ילד, בקובעו כי הנוהל כרוך בפגיעה בזכויות יסוד. כהערה מקדמית, דחתה פרוקצ'יה את הטענה, לפיה אין מקום לדון בעתירה מאחר שהיא כוללנית. על החשיבות שבדיון בעתירה, כתבה כדלקמן:

אופייה של העתירה כעתירה ציבורית מצדיק הכרעה בה הגם שהוגשה על-ידי עותרות ציבוריות בלבד… על אחת כמה וכמה כך הוא, משמדובר במקרה זה בנפגעות פוטנציאליות מהגרות עבודה, שמשאביהן מוגבלים ביותר, וניתן להניח שחסרים להן כלים של ידע, ממון והתמצאות, הנדרשים לצורך ייזום הליכי תביעה בענייניהן… לבית המשפט נתון שיקול-דעת להכריע בעתירה ציבורית…, וזאת– "כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות אדם…"

השופטת השנייה היא ארבל, שבמעמד החגיגי של טקס פרישתה בשנת 2014 הקריאה את פסק הדין בבג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, במסגרתו נקבע שהחלטת שר הבריאות לא לקבוע הסדר מיוחד לגבי מהגרי עבודה השוהים בארץ שנים ארוכות כדין אינה סבירה. כך בסעיף 82 לפסק דינה:

חברה נמדדת על-פי יחסה לחלשים שבתוכה. ההיתר הניתן לעובד הסיעוד לשהות ולעבוד בישראל במשך שנים רבות נובע מצרכיהם של תושבי ואזרחי ישראל הזקוקים לטיפול מסור ותמידי סביב השעון… לצורך זה נדרש מחיר מסוים. מאחורי צורך זה לא עומד כלי, חפץ או מכשיר. מאחורי צורך זה עומדים בני אדם. בני אדם שאת מירב חייהם הבגירים מעבירים במדינת ישראל בטיפול לילות כימים באדם הזקוק להם… לכך יש לתת ביטוי באמצעות גיבוש זכויותיהם הסוציאליות של עובדים אלו וקירובן לזכויות תושבי הארץ,… בכך נבטיח את התייחסותנו הערכית לעובדים אלו, התייחסות לעובד הזר לא כאמצעי או ככלי שרת אלא כאדם בעל ערך ומטרה בפני עצמה.

החלטות אלה משקפות את עבודתו של לבנת. בין הצלחותיו ניתן למנות אף את הוראת בית הדין הארצי לעבודה שההסכם הקיבוצי בענף הבניין חל גם על עובדים שעתיים; הצהרת של משרד התמ"ת שיאכוף את חוקי המגן גם על עובדים פלשתינאים המועסקים בהתנחלויות ובתוך-כך, ישלול היתרי העסקה ממעסיקים שהפרו זכויות של מהגרי עבודה; קידום הליכי החקיקה של חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006; קביעת המדיניות של ממשלת ישראל, במסגרתה ייחתמו אמנות בינלאומיות עם מדינות המוצא של מהגרי עבודה ושהעובדים יגויסו בחו"ל על-ידי ארגון ההגירה הבינלאומי; והחלטה של עיריית תל אביב לבטל כתבי אישום שהוגשו נגד עובדים בגין עבודה בשבת, ובמקום זאת להגישם כנגד בעלי העסק.

מעבר להישגים יוצאי הדופן בעבודת השטח של זכויות האדם, ללבנת תרומה  מרשימה בכתיבה אקדמית. כתיבה זו מתאפיינת בעיקר בשילוב שבין הפרקטיקה לבין התיאוריה. בתוך-כך, שימש כאמור כעורך הראשי של כתב העת "מעשי משפט" העוסק בתיקון חברתי באמצעות המשפט. כך גם מרבית מאמריו מתכתבים עם פסק דין או מקרה קונקרטי, ולהם שורשים בחיי המעשה (ביניהם הארת פסיקה העוסקת בעיקרון אי-ההחזרה של אדם למדינה שבה יהיה צפוי לרדיפה; מאמר בעקבות פסק הדין בבג"ץ 6312/10 קו לעובד נ' הממשלה בדבר זכותם של מבקשי מקלט לעבוד, שהוא ייצג בעתירה; ומאמר שנסב סביב מקרה של זר שסירב למסור לרשויות מידע על שמו הפורמלי ועל מדינת אזרחותו ולכן נעצר).

מעו"ד ד"ר יובל לבנת ניתן ללמוד על איזון נכון בין תיאוריה לבין חיי מעשה: בעבודתו הפרקטית מוגשמים רעיונות מופשטים של שוויון וצדק חלוקתי, ובכתיבתו העיונית באות לידי ביטוי נסיבות פרטניות בעולם העשייה.